החלטה בתיק בש"פ 2826/13

1.       בפני ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז במסגרת מ"ת 17251-10-11 מיום 21.3.2013 (השופט י' שפסר) לעצור את העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו, בהיעדר חלופת מעצר ראויה.

רקע והליכים קודמים

2.       נגד העורר ואחד-עשר נאשמים נוספים הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות של קשירת קשר לפשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשנ"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) וכליאת שווא לפי סעיף 377 ביחד עם סעיף 29(ב) לחוק העונשין. העורר הואשם בנוסף גם בעבירות של סחיטה בכוח ואיומים לפי סעיף 427(א) רישא וסעיף 428 רישא ביחד עם סעיף 29(ב) לחוק העונשין וגרם חבלה חמורה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 333 ביחד עם סעיף 335(א)(1)(2) וסעיף 29(ב) לחוק העונשין.

3.       על פי המתואר בכתב האישום, נאשמים 3-2 חשדו באדם בשם שרעבי (להלן: המתלונן) כי הוא אחראי לגניבה של סכום כסף מביתו של נאשם 3. במהלך יום 22.10.12 או בסמוך לכך נקשר קשר בין נאשם 1 ונאשמים 12-6 בפרשה (ובהם העורר) להשיב את כספי הגניבה לכאורה תוך שימוש באלימות, איומים וכליאת שווא כלפי המתלונן. נאשם 1 שחלש על תכנונה של המזימה סיכם עם נאשם 7 ועם העורר (שהוגדר כנאשם 8) כי אם יימצאו כספי הגניבה יקבל כל אחד מהם סך של 10,000 דולר. כחלק מהתוכנית, ובהנחייתו של נאשם 1, יצאו העורר ונאשמים 7 ו-12 ברכב ולקחו את המתלונן מהישוב רכסים לביתו של הנאשם 1 בנתניה, שבו הוא "נחקר" על החשדות שיוחסו לו. לאחר מכן, בהוראתו של הנאשם 1, הובילו העורר והנאשמים 6 ו-7 את המתלונן ליחידת דיור סמוכה, וכחלק מה"חקירה" הכו את המתלונן באמצעות מחבט, אגרופים ובעיטות. המתלונן הוחזק בידי חלק מהנאשמים האחרים כל אותו לילה, עד שהצליח לברוח בבוקרו של יום המחרת.

4.       בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המשיבה בקשה למעצרם של הנאשמים, וביניהם העורר עד לתום ההליכים נגדם. בדיון שהתקיים בבקשה ביום 5.12.2012 הסכימה באת-כוח העורר לקיומה של תשתית ראייתית לכאורית נגדו וכן הוסכם כי העבירות המיוחסות לעורר מקימות עילת מעצר סטטוטורית. בשלב זה, הוזמן בעניינו של העורר תסקיר של שירות המבחן. לאחר קבלת התסקיר פנה העורר לפסיכולוג קליני לשם עריכתם של מבחני מסוכנות פסיכולוגיים, אשר תועדו בחוות דעת מטעמו.

5.       בסופו של דבר, הוגשו בעניינו של העורר שני תסקירים מטעם שירות המבחן לצורך הדיון במעצרו. התסקיר הראשון, נערך ביום 31.12.2012 והוגש לקראת הדיון שנערך ביום 4.2.2013, במקביל לחוות הדעת שהוגשה מטעם העורר. תסקיר שירות המבחן מתאר את הרקע של משפחת העורר, המוכרת לשירותי הרווחה ואת קשייו הלימודיים וההתנהגותיים. כמו כן, התייחס התסקיר להסתבכויותיו הקודמות של העורר, וצוין בו, בין היתר, כי העורר אינו לוקח אחריות על מעשיו ומפנים קודים ונורמות עבריינים, וכן נכללה בו ההערכה שקיימת סבירות גבוהה להישנותן של עבירות דומות בעתיד. שירות המבחן ציין הוא מתרשם לחיוב מהמפקחים שהוצעו, אך לנוכח מאפייניו של העורר, רמת הסיכון הגבוהה הנשקפת ממנו והניסיון המעיד על אי-שיתוף פעולה עם תכניות שיקום בעבר (במסגרת עבודות שירות לתועלת הציבור שהוטלו עליו) - המליץ שירות המבחן שלא לשחררו לחלופת מעצר. התסקיר המשלים מיום 17.2.2013 לא שינה המלצה שלילית זו, ושלל הצעות לשילובו של העורר במסגרות אחרות.

6.       בהחלטתו מיום 21.3.2013 החליט בית המשפט המחוזי לקבל את המלצת שירות המבחן, והורה על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים נגדו. הוא סבר כי לנוכח חומרת העבירות המיוחסות לעורר, תפקידו המרכזי בביצוען והתסקיר השלילי שהוגש בעניינו, חלופת המעצר אינה נותנת מענה למסוכנותו.

7.        הערר שבפני מופנה כנגד החלטה זו. הטעם הראשון לערר, שמעלה באת-כוח העורר, נוגע להתמשכותו הצפויה של ההליך המשפטי בעניינו. לדבריה, העורר מתעתד לכפור במיוחס לו במהלך ניהול התיק העיקרי, תוך כדי העלאת טענת זוטא, ולפיכך ניהול התיק ייערך זמן רב. הטעם השני שמעלה באת-כוח העורר מתמקד בנסיבותיו האישיות, ובהן גילו הצעיר (בן 18 שנים) המצדיק התחשבות יתרה בשיקולי שיקום ומצבה הקשה של משפחתו המוכרת לשירותי הרווחה (הן בשל מצוקה כלכלית, והן בשל מצוקה נפשית הקשורה במותו של האח הבכור במשפחה, בתאונת "פגע וברח" לפני מספר שנים). הטעם השלישי שמעלה באת-כוח העורר הוא שלא ניתן משקל מספיק לחוות הדעת מטעם העורר לפיה חלופת מעצר, בתנאים מגבילים, תבטיח  מסוכנות נמוכה. הטעם הרביעי שמובא בתמיכה לערר נסב על טענת אפליה. באת-כוחו של העורר הצביעה על כך שנאשמים אחרים בפרשה, ובכללם כאלה שתכננו את האירוע העברייני, שוחררו זה מכבר ממעצרם, בעוד העורר, שנוצל על ידם לטענתו, הושם במעצר. עוד הוסיפה באת-כוחו של העורר וטענה כי עברו הפלילי אינו משמעותי, והעובדה שלא השלים את ביצועו של השירות לתועלת הציבור שהוטל עליו נבעה מהתמשכות התיאום הקשור בכך, לאחר שקשייו הכלכליים עמדו לו לרועץ להגיע למקום העבודה המקורי שיועד לו.

8.        המשיבה ביקשה לדחות את הערר. היא הצביעה על מסוכנותו הגבוהה של העורר. לטענתה, דווקא העובדה שניתן היה לגייס אותו, ללא קושי, כ"חרב להשכיר" לביצועם של מעשי עבירה חמורים מעידה על מסוכנותו, בנוסף למעורבותו האלימה בהתארגנות העבריינית. לכך נוספה המלצתו השלילית של שירות המבחן. ככל שהדברים נוגעים בטענת ההפליה, הבהירה באת-כוח המשיבה כי הנאשמים האחרים ששוחררו לחלופת מעצר היו כאלה שלא היו מעורבים במעשי האלימות שבוצעו במתלונן, וכן הטעימה כי הנאשם המרכזי בפרשה לא שוחרר אף הוא לחלופת מעצר. כמו כן, הצביעה באת-כוח המשיבה על כך שבבש"פ 767/13 גוסלן נ' מדינת ישראל(7.2.2013), נמנעה השופטת א' חיותמלשחרר לחלופת מעצר את נאשם 12, שמעורבותו בפרשה הייתה דומה לזו של העורר, תוך שהיא דוחה את טענת ההפליה שהועלתה על ידו. באת-כוח המשיבה ציינה שנאשם 12 אמנם מבוגר מן העורר, אך אין לו עבר פלילי, וזאת בשונה מן העורר. באת-כוח המשיבה הפנתה גם להחלטתו של השופט נ' הנדל בעניינו של נאשם 11, שבקשתו להשתחרר לחלופת מעצר נדחתה, חרף ההכרה בכך שהוא "איננו הנאשם המסוכן ביותר" בפרשה (בש"פ 168/13 כהן נ' מדינת ישראל(10.1.2013)). לבסוף, התייחסה באת-כוח המשיבה לעובדה שמשפטם של העורר והנאשמים האחרים טרם החל, והסבירה כי הדבר נובע מדין ודברים בין הצדדים בכל הנוגע לאפשרות של הסדר טיעון, ומכל מקום שמיעת המשפט צפויה להתחיל בהקדם, החל במועד הקרוב שנקבע לכך ביום 20 במאי 2013.

9.        לאחר שבחנתי את הדברים הגעתי לכלל דעה שדין הערר להידחות. אכן, החלטה על החזקתו במעצר של אדם צעיר, שאך לא מכבר עוד היה קטין, אינה קלה. כמו כן, ניתן היה להתרשם שמשפחתו של העורר חוותה מצוקה וצער. אולם, בנסיבות העניין, לא ניתן להתעלם מן הצירוף הקשה של מסוכנות גבוהה שהתבטאה במעורבות לכאורה באירוע עברייני מאורגן חמור שבמרכזו אלימות קשה, עברו הפלילי, ועם העדרה של חלופה שהיה בה כדי להפיס את דעתו של שירות המבחן, בשים לב לפריצת הגבולות שאפיינה את התנהגותו של העורר. אכן, בית המשפט אינו כבול להמלצותיו של שירות המבחן, אך ככל שאלה אינן חיוביות מהיבטו של הנאשם יש לייחס להן משקל משמעותי (ראו: בש"פ 6626/10 פלוני נ' מדינת ישראל (21.9.2010); בש"פ 7593/10 פלוני נ' מדינת ישראל (24.10.2010), פסקה 19).

10.      כמו כן, נחה דעתי כי לא הייתה במקרה זה הפליה בין העורר לבין נאשמים אחרים באותה פרשה, אלא אבחנה עניינית המתבססת, בין היתר, על המסוכנות הנלמדת ממעשיו של העורר, אשר לקח חלק גם בהפעלת אלימות פיזית כלפי המתלונן, כמו גם על המלצות שירות המבחן, כפי שפורט לעיל.

11.      נוכח דברים אלו איני סבורה כי נפלה טעות משפטית בהחלטת בית המשפט קמא המחייבת את התערבותו של בית משפט זה. אשר על כן, הערר נדחה.

           ניתנה היום, כ"א באייר תשע"ג (1.5.2013).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    אמ

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: